מה קורה לכם כשמישהו מעצבן אתכם?
איך הייתם מגיבים אם השכן היה מחנה את מכוניתו בכוונה בצורה כזו שלא יישאר מקום לאחרים או מלצר או כל נותן שרות אחר היו מתייחסים אליכם בזלזול או מישהו היה תופס לכם את החנייה שאתם מחכים לה או מישהו שנדחף לנתיב שלכם בגסות בכביש - יש להניח שהייתם כועסים עליו. זה טבעי ואנושי אבל איך הייתם מגיבים? הייתם צועקים עליו, מקללים אותו, מתווכחים ורבים איתו, עושים לו "דווקא" או מתעלמים ממנו? לא חסרים מקרים כאלה בחיים שלנו שחלק מהם אפילו הסתיימו בטרגדיות.
האם זה הכרחי תמיד להגיב? האם יש אפשרויות אחרות?
כמה לא פשוט להתמודד ולשלוט בכעס במצבים כגון אלה. הדחף האוטומטי הוא להגיב מיד ו"להחזיר לו", כאילו נכנסנו לקרב וצריך "לנצח" את מי שעצבן אותנו במאבק כוחות הזה. המאמר הזה בא להציע כמה דרכים אפשריות להתמודדות במצבים שמעצבנים אתכם ומעוררים בכם כעס ורוגז.
הדבר הראשון שמומלץ לעשות כשמישהו מרגיז אתכם בהתנהגותו אליכם הוא לנשום עמוק, לפני שמתפרצים עליו בכעס כי התפרצות בסופו של עניין לא פותרת שום דבר. להיפך!!!
התפרצות של כעס מעוררת תגובת נגד של האחר ומביאה להסלמה נוספת.
חלק יחשבו ויגידו "שאני אשתוק לו?", "העיקר ששחררתי ואמרתי לו מה שאני חושב עליו".
האם הם פתרו משהו בזה? שחררו באמת את הכעס שהתעורר בהם?
לא בטוח...
אולי עכשיו הם מספרים לאחרים על האירוע או מתנהל בינם לבין אחרים או בינם לבין עצמם דיון נוקב וסוער על מה שקרה, משחזרים שוב ושוב את פרטי האירוע, ומדברים בסגנון "איזה חצוף"..,"איך הוא מעז..", "איך הוא דיבר אלי", "ראית מה הוא עשה לי " וכו' וכו'. בדרך זו הם משאירים את עצמם מחוברים לכעס שאף הולך ומתעצם בתוכם.
אז כשהכעס עדיין בשליטה ותחושת הזלזול, הפגיעה, העלבון, התסכול או כל רגש אחר עדיין קיימים, וחשוב לכם לבטא ולשחרר את מה שהפריע לכם, תבדקו בכלל אם יש לכם למי לומר את הדברים ואם בכלל הזולת, האחר שעצבן אתכם, מקשיב לכם.
אם יש בצד השני אדם שמוכן לשמוע אתכם, אפשר אז לומר לו את מה שעל ליבכם, את מה שאתם מרגישים, בצורה מכובדת, מנומסת, ישירה וברורה בגוף ראשון "אני" (גם אם בא לכם עכשיו לצעוק עליו) אך ללא צעקות, האשמות ופגיעה באחר וללא "כינויי חיבה" למיניהם.
כך יש יותר סיכוי שישמעו אתכם ותשיגו את מה שאתם רוצים.
אבל אם אין בצד השני עם מי לדבר, גם כי הוא בכלל כבר לא לידכם או הוא לא נראה כתובת מתאימה לשיחה, אז אין טעם לומר כי אין מי שיקשיב בכלל לדברים שלכם והדברים שלכם יפלו על הרצפה וזה רק עלול להרגיז אתכם עוד יותר. לפעמים, עדיף להתרחק מאנשים כאלה כמה שיותר מהר וע"י כך לעצור את האירוע עוד באיבו ולשמור לעצמכם סביבה פנימית נקייה ושלווה.
אם האדם שמולכם אטום, עסוק בשלו ולא מבין בכלל על מה אתם כועסים עליו וכתוצאה מכך מתנהל דיבור סרק או שיח חרשים, כדאי מהר ל"רדת מהמגרש" (כמו בכדורסל), לצאת מהמקום ולהפסיק את הויכוח העקר. בלאו הכי הוא לא יגיע לשום מקום טוב.
יש להניח שיהיה מי שיגיד עכשיו "אם אני אשתוק לו וארד מהמגרש, הוא עוד יחשוב שאני חלש"?! אז לא! זה לא ביטוי של חולשה וגם לא "פראייריות"!!! נהפוך הוא. זה כוח פנימי וחוזק!
למה? ראשית, כי זה ממש לא חשוב מה האחר חושב עליכם, בטח לא אנשים זרים, כי מה שקובע זה מה אתם חושבים על עצמכם, מה שקובע הוא הביטחון שלכם בעצמכם ומה שיותר חשוב הוא שבדרך זו אתם מנהלים את הסיטואציה וקובעים מה יהיה עכשיו, וע"י כך מחזירים לעצמכם את המושכות לידיים שלכם ולמעשה, את השליטה במצב ויוצרים את המציאות הרצויה לכם וזה חוזק.
יתירה מזאת, בדרך זו עצרתם בזמן ולא התפרצתם בכעס ובכך גם מנעתם ויכוח או מריבה והסלמה מיותרים עם אנשים בכלל ועם הקרובים אליכם, איתם יש לכם מערכת יחסים, בפרט.
ודבר נוסף חשוב לא פחות, אחרי שהאירוע הסתיים ו"ירדתם מהמגרש", אל תמשיכו לדבר על כך, לא עם עצמכם ולא עם אחרים.
למה?
כי הכעס הוא כמו רעל, כמו אקונומיקה מאכלת וככל שממשיכים להתעסק עם החומרים ה"רדיואקטיביים" הללו, ולהמשיך את הדיבור השלילי הזה, כך אנחנו ממשיכים לחמם את עצמנו, לזהם את המרחב בו הנשמה שלנו "גרה", להרעיל את עצמנו ולגרום לעצמנו נזק עצמי של אי שקט, עצבנות, מתח ולחץ מיותרים שישפיעו על המשך היום שלנו, על מצב הרוח, התגובות והמעשים שלנו.
לא מיותר?
רק אנחנו אחראים על השקט והשלווה שלנו. לא תמיד אנחנו יכולים למנוע מצבים שאנשים מרגיזים ומעצבנים אותנו. התפקיד שלנו הוא לשמור על עצמנו שקטים ורגועים, לנקות את הרעלים שנכנסו בנו, גם כשאחרים מעצבנים אותנו.
לסיום, לא תמיד זה פשוט ויש אנשים שהתפרצויות של כעס הן חלק מהחיים היומיומיים שלהם. להם בוודאי קשה לנהל את הכעס ולהתמודד ביעילות במצבים מסוג אלו שתוארו לעיל.
הבשורה היא שאפשר ללמוד להתמודד ביעילות עם הכעסים שמתעוררים ולנהל אותם בהצלחה. ככל שלומדים לשלוט בתגובות ולנהל את הכעס וככל שלוקחים אחריות על עצמנו ועל השקט הפנימי שלנו ומעלים את המודעות העצמית למה שמעורר בנו את הכעס, לא רק שנצליח להרגיע את עצמנו במהירות אלא כך אף נוכל להגיע למצבים שבעבר היו יכולים להרגיז אותנו בקלות, אך עם התפיסה והיכולות החדשות, מצבים כאלה לא יעצבנו אותנו בכלל.
לקבלת סדרת הטיפים במתנה "כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים", לחצו על הקישור
אריאלה מלצר הינה מייסדת מכון רעות ברחובות,לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי ובבעיות שליטה וניהול כעסים, עובדת סוציאלית,תואר שני,מטפלת זוגית, עפ"יהאימגו,פסיכותרפיסטית,34 שנות ניסיון.
אריאלה מלצר הינה מייסדת מכון רעות ברחובות,לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי ובבעיות שליטה וניהול כעסים, עובדת סוציאלית,תואר שני,מטפלת זוגית, עפ"יהאימגו,פסיכותרפיסטית,34 שנות ניסיון.
